נירנטקס שיווק בע"מ נ' המועצה המקומית מטה אשר

פסק דין

בפני בקשה למחיקת התובענה מתיק זה, על הסף.

המבקשת – הנתבעת טוענת כי דינה של התביעה להימחק על הסף מחמת שאין היא מגלה עילת תביעה כנגד הנתבעת. לטענת המבקשת, מכתב התביעה עולה כי עניינה של התביעה הוא בהשבת כספים אשר לטענת המשיבה- התובעת נגבו ממנה בידי המבקשת בגין אגרות בטחון, חזות הישוב ואגרת מס מוניציפאלי. לטענת המבקשת, כספים בגין אגרות אלו, מעולם לא נגבו מן המשיבה בידי המבקשת ולפיכך אין עילת תביעה כנגדה.

המבקשת טוענת עוד כי לאחר דיון אשר התקיים בעניינה של התובענה בבית המשפט ובו העלתה המבקשת טענתה בדבר היעדר עילה, שבה המשיבה והודיעה ביום 30/10/11 כי היא עומדת על תביעתה, לא צירפה ולו ראשית ראיה לעניין גבייתם של האגרות הנטענות בכתב התביעה אלא טענה טענות הנוגעות לגביית יתר של ארנונה ואי קבלת הנחה, שלא בא זיכרן בכתב התביעה.

המבקשת טוענת כי טענות חדשות אלו אשר העלתה המשיבה בהודעתה, מהוות הרחבת חזית אסורה ללא קבלת אישור בית המשפט והסכמת הנתבעת ויותר מכך, טענות אלו אף עומדות בסתירה לאלו אשר הוצגו בכתב התביעה המקורי. המבקשת טוענת כי העלאת טענותיה החדשות של המשיבה מעידות כי זנחה טענותיה מכתב התביעה.

לטענת המבקשת אף הראיות אשר הציגה המשיבה במצורף להודעתה, אינן תומכות בטענותיה החדשות של המשיבה ויש לדחותן לגופן.

המבקשת הפנתה לכך שבכתב התביעה המקורי הוגדר סכום התביעה בסך של 95,268.72 ₪ ואילו בהודעתה של המשיבה מיום 30/10/11 טענה המשיבה כי חיוב היתר מסתכם ב 56,013 ₪ בלבד.

לטענת המבקשת היה על המשיבה למחוק את תביעתה נוכח האמור או לפנות בבקשה מסודרת לתיקון כתב תביעתה ומכאן הבקשה אשר בפני.

המשיבה טענה כי יש לדחות את בקשת המבקשת היות שהיא עומדת על טענותיה מכתב התביעה והראיות אשר צורפו להודעתה אל בית המשפט מיום 30/10/11 מעידות על טענותיה בדבר גביית יתר מטעמה של המבקשת.

לטענת המשיבה היא לא הרחיבה חזית בהודעתה ואף לא טענה טענות עובדתיות חילופיות או סותרות. לטענתה של המשיבה היא שילמה ביתר ארנונה ויש להשיב לה את תשלומי היתר אשר שילמה. לטענת המשיבה על בית המשפט להשתמש בסמכותו למחיקת תביעה במשורה ובזהירות , במקום בו ניתן לתקן את כתב התביעה.

על אף האמור, לא הגישה המשיבה בקשה לתיקון תביעתה.

דיון:

בכתב התביעה טוענת המשיבה כי שילמה בשנת 2005 למבקשת אגרות ביטחון, חזות הישוב ואגרת מס מוניציפאלי בסך של 56,013.9 ₪. עוד מציינת המשיבה כי הסכום הנ"ל הינו לאחר הנחה אשר קיבלה התובעת בסך 50% בשל היותה מפעל. המשיבה טענה כי בהתאם לפסיקת בית המשפט אגרות בטחון, חזות הישוב ומס מוניציפאלי נקבעו ונגבו בניגוד לדין.להוכחת טענותיה, צירפה המשיבה לכתב התביעה תדפיס תנועות (נספח ד') המעיד לטענתה על תשלומן של האגרות בסך של 56,056.9 ₪ בשנת 2005.

אלא שבדיון אשר נערך בפני בית המשפט ביום 11/10/11 הובהר כי תדפיס התנועות עליו הסתמכה המשיבה בתביעתה מתייחס לגביית ארנונה ואינו מתייחס כלל לאגרת בטחון, חזות הישוב ואגרת מס מוניציפאלי. המבקשת אף טרחה והסבירה כיצד מחולק אותו תדפיס תנועות, כך שהוא מפרט את הגביה אשר נעשתה בגין ארנונה כללית וכן גביה עבור הועד המקומי "מצובה" בגין ארנונה כללית, באמצעות המבקשת. המשיבה אשר נתבקשה להפנות לקבלות המעידות כי שילמה אגרת בטחון, אגרת חזות הישוב או אגרת מס מוניציפלי כנטען בכתב תביעתה לא הציגה כל קבלה שכזו או אסמכתא אחרת לתשלום הנטען ובא כוחה אשר נדרש לכך בידי בית המשפט הודה בכנותו כי "יכול להיות שהתביעה לא נוסחה כמו שצריך" (ראה עמ' 1 שורה 16 לפרוטוקול).

הוראת תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, מורה כי :

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:

(1)אין הכתב מראה עילת תביעה;"

עיון בכתב התביעה ובמצורפים אינו מעלה כי שולמו אגרת הבטחון, אגרת חזות הישוב ואגרת המס המוניציפלי למבקשת, כנטען בידי המשיבה כי אם מגלה תשלומי ארנונה בלבד. לפיכך אין כתב התביעה מעלה עילת תביעה כנגד המשיבה ויש מקום להיעתר לבקשה למחיקת תביעתה של המשיבה.

המשיבה אשר קיבלה בהחלטתי מיום 11/10/11 אפשרות להודיע לבית המשפט כיצד בכוונתה להוסיף ולהתנהל במסגרתו של תיק זה, תחת להודיע כי היא מבקשת לתקן תביעתה או למחוק תביעתה בעצמה, הודיעה כי היא מבקשת לעמוד על תביעתה. אך מעיון בהודעה עולה טענה כי למעשה התביעה הינה בגין תשלומים ביתר או בכפל ששילמה המשיבה למבקשת ואין המדובר עוד בתשלומים בגין אגרות ביטחון, חזות הישוב ואגרת מס מוניציפלי. תצהיר עדות ראשית אשר הוגש מטעמה של המשיבה חוזר על טענת התשלומים ביתר ומדגיש כי שולם סך של 110,947 ₪ כאשר אמורה היתה להינתן הנחה. זאת בניגוד גמור לטענתה המקורית של המשיבה אשר טענה לתשלום בסך 56,056.9 ₪. מדברי המשיבה בדיון נוסף שנערך בפני ביום 31/1/12 עולה שינוי חזית של ממש, כעת מצהירה המשיבה כי הטענה אינה כנגד החיוב, כפי שנטען למעשה בכתב התביעה אלא כנגד הגביה אשר לטענת המשיבה היא גבית יתר וזו היא עילת התביעה.

מבלי להידרש בשלב זה לשאלה, האם אכן בוצעה גבית יתר כנטען בידי המשיבה או שמא ניתנה לה ההנחה אשר הגיעה לה לטענתה, כעולה מן המסמך שהיא עצמה הגישה (כאמור, נספח ד' לתביעה), סבורני כי אין מקום לנסיונה של המשיבה לתקן את תביעתה באמצעות העלאת טענה חדשה בהודעה לבית המשפט ובתצהיר עדות ראשית מטעמה. זאת כאשר ניתנה למשיבה יותר מהזדמנות אחת לפעול להעלאת טענותיה בדרך המשפטית המיטבית.